עלצ'אן, כבוד על הרעיון (:
---
"כבר עברו הרבה שנים מאז", נזכרתי כי מצאתי את קופסת הצבעים הישנה.
אותה קופסא שהכילה את הצבעים שתמיד ציירנו בהם והם אף-פעם לא נגמרו, כמו קסם.
הרמתי אותה, נזכרת בכל ציור שהיה, והיד מעצמה לוקחת צבע ועל הדף מקשקשת, לוקחת עוד צבע ונעה בחופשיות בין כותלי הדף, כמו שתמיד ציירנו תוהו ובוהו בגן.
עכשיו הדף צבעוני, ומלא חיים וכל צבע מסמל בשבילי עוד זיכרון ישן, כמו שציירנו אז צב קטן, זה שראינו אז בגינה...
וכמו חלום בהקיץ, זה נגמר עם חיוך, אומנם היה זה חיוך מאולץ, אך ניסיתי בכל כוחי, כדי שלא תהיי עצובה כשתיסעי.
אז הלכת, ומעולם לא חזרת, אבל לעולם לא אשכח כיצד עלית לרכבת והחיוך פרוס על פנייך, כי חשבת שזה מקום טוב יותר.